- בְּסִיר
- בְּסִירm., בְּסִירָא f. 1) (בַּסִּ׳) (בסר) contemned, contemptible. Targ. Ps. 15:4; a. fr.Pl. בְּסִירִין, fem. בְּסִירָן. Targ. Mal. 2:9; 1:12. Targ. Jud. 9:4, v. בַּקָּרָא II. 2) ripening, v. בְּסַר II.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
